בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' רובין

החלטה

1.המבקש הגיש התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בנתניה. ההתנגדות הוגשה באיחור, בצירוף בקשה להארכת מועד. בעניין זה ניתנה החלטת כב' הרשמת יפעת אונגר ביטון מבית משפט השלום בנתניה, לפיה המועד הוארך, והדיון הועבר לבית משפט זה.

סכום התביעה הועמד על 1,880 ₪, תוך שהתובעת מציינת כי קרן החוב עומדת על 1,153 ₪, וכי לסכום זה נוספה ריבית פיגורים בסך 727 ₪.

ייאמר מיד, כי בינתיים גבתה המשיבה, באמצעות הליכי ההוצאה לפועל, את מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל, דהיינו סך של 4,438 ₪, וזאת לאחר שהליכי ההוצאה לפועל שופעלו לאחר דחיית ההתנגדות בהעדר המבקש (החלטה שבוטלה מאז).

למרות גביית החוב במלואו, עומד המבקש על דיון בהתנגדותו, לשם הכרעה בטענותיו לגופן.

2.המבקש, שאינו מיוצג ע"י עו"ד, טען בתצהירו, כי החוב מנופח ומוגזם, וכי אינו מתייחס אליו, שכן הוא לא קיבל שום שירות מספקים זרים של אינטרנט. כן נטען, כי סכום הריבית וההוצאות מוגזם. המבקש טען, כי שלח למשיבה שיק על סך 200 ₪ לכיסוי חובו, אך המשיבה החזירה את השיק אליו.

הטענות בתצהיר הועלו באופן כללי, וללא פירוט מעבר לאמור לעיל.

בדיון שהתקיים בפני היום ויתרה המשיבה על חקירת המבקש, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. בסיכומיו הרחיב מעט המבקש את טענותיו, למרות התנגדות המשיבה להרחבת חזית, וטען כי למרות ששירות האינטרנט שקיבל בוטל עוד בחודש יולי 2004, חוייב בגין שירות זה במהלך כמה חודשים לאחר מכן, ואף החיוב היה גבוה מהסכום שהובטח לו בעת הזמנת השירות. עוד הוא טען, כי לא קיבל זיכוי שהובטח לו.

3.המשיבה הגישה תגובה להתנגדות, על פי החלטת בית משפט השלום בנתניה.

בתגובתה טענה המשיבה, כי קו הטלפון של המבקש נותק ביום 27/1/05, כאשר חובו עד אז עמד על 747.43 ₪. עוד טענה המשיבה, כי בעת שפנה המבקש לשירות הלקוחות שלה בחודש פברואר 2005 הוסבר לו, כי מאחר והקו מנותק בשל אי תשלום חוב, הוא אינו רשאי לבטל את שירות האינטרנט (wow).

בדיון שהתקיים בפני הבהירה ב"כ המשיבה, בשונה מהאמור בתגובה, כי בעת פניית המבקש לשירות הלקוחות כבר לא היה חיוב בגין שירותי אינטרנט, ולכן ביטולו לא היה אקטואלי.

לטענת המשיבה, מדובר בהתנגדות סתמית וריקה מתוכן, אשר אין לקבלה.

4.טענות ההגנה של המבקש אכן הועלו באופן כללי ובלתי ברור, במיוחד במסגרת התצהיר. יחד עם זאת, יש להתחשב בכך שהמבקש אינו מיוצג ע"י עו"ד, וככל הנראה אין לו יכולת כלכלית לשכור שירותיו של עו"ד, ולהתייחס אל מכלול טענותיו, גם אם לא הועלו בתצהיר, כנדרש.

משמיעת טענותיו של המבקש מתקבל הרושם, כי על פי חשבונו, חוייב בסכומים גבוהים מהמובטח, ואף בגין תקופה שלאחר ביטול השימוש באינטרנט. המבקש הבהיר את תחושתו הקשה, כי כ"אזרח קטן" מתקשה הוא להתמודד מול המשיבה ולהישמע בטענותיו כלפיה.

אלמלא שילם כבר המבקש את מלוא החוב, יתכן כי היה מקום להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה כספית, ובכפוף לכך – לאפשר לו להעלות בפני ביהמ"ש את טענותיו בגין חיובים ביתר. מאחר והחוב כבר נגבה ממנו, הרי שהפקדה אינה נחוצה כלל.

יתר על כן, לטעמי יש ליתן למבקש רשות להתגונן, בלא תנאי, שכן יש ממש, לכאורה, בטענתו לניפוח הסכום ולתוספת מוגזמת בגין ריבית, כמפורט להלן:

א.כתב התביעה הוגש בגין קרן חוב של 1,153 ₪. לעומת זאת, בתגובתה ציינה המשיבה, כי קרן החוב עמדה על 747 ₪ בלבד (סעיף 13 לתגובה).

לא למותר לציין, כי בכתב התביעה נאמר מפורשות, כי על קרן החוב בסך 1,153 ₪ נוספה ריבית פיגורים בסך 727 ₪, ובכך הגיע סכום התביעה ל- 1,880 ₪.

ב.למרות שסכום התביעה כולל גם ריבית פיגורים, בעת פתיחת תיק הוצאה לפועל נוספו לו הפרשי הצמדה וריבית בסכום כולל של כ- 788 ₪, באמצעות חישוב אוטומטי שנעשה ע"י מערכת ההוצאה לפועל על סמך קרן חוב משנת 2005 ועד לפתיחת התיק בשנת 2008. כך "תפח" החוב עוד, ולאחר שצורפו לו גם אגרת ההוצאה לפועל ושכר טרחת עו"ד בהוצאה לפועל (שכ"ט ראשון בלבד), עמד החוב בעת פתיחת התיק על 3,472 ₪.

לסכום האמור נוספו עוד שכ"ט עו"ד ועוד הפרשי הצמדה וריבית כמתחייב מחלוף הזמן לאחר הגשת התביעה, ובסופו של דבר נגבה מחשבון הבנק של המבקש סכום של 4,438 ₪ כאמור.